החלטה בתיק מ"ת 13416-03-12 - פסקדין

כנגד הנאשם מוסא חורי (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); עבירה של ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין.

בהתאם לכתב האישום, בלילה שבין 25.2.12 ל 26.2.12, בהיותו של המשיב בחיפה, החזיק ונשא אקדח גנוב, שתי מחסניות עם כדורים ו 11 כדורי אקדח נוספים.

האקדח המתואר נגנב מאבי אלון בתאריך 3.2.12 במהלך התפרצות שבוצעה בביתו, והמשיב היה מודע להיותו של האקדח גנוב.

בהיותו של המשיב נושא באקדח, ירה המשיב מספר כדורים באמצעות האקדח, ברחובות חיפה שהינם אזור מגורים, זאת ללא הסבר סביר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

המבקשת, הפנתה לעיקרי טיעון ובהם היא פירטה את עיקרי הראיות הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו, בכלל זאת תפיסת הנשק ברכב בסמוך למקום בו ישב המשיב; הודאת המשיב בהחזקת הנשק וכן כי ירה מהרכב; ביצוע בדיקת פורפינט שממצאיה היו חיוביות, בעוד ששאר הנוסעים ברכבו של המשיב נבדקו ולא התקבלה תגובה חיובית בעניינם. לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב, מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, עת הכלל הוא שבעבירות נשק יש לעצור עד תום ההליכים. כך גם טענה המבקשת לקיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט בהתחשב, בסתירות שבהודעת המשיב באשר לנסיבות הגעת האקדח לידיו. לנוכח האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי לגישתו חרף קיומה של חזקת מסוכנות הרי שמעשי המשיב אינן מגלות מסוכנות. מעבר לכך ביקש בא כוח המשיב לבחון בעניינו של מרשו חלופת מעצר חלקית, בבית אחותו, עת שיתאפשר לו להמשיך ולעבוד. וכן לקיומה של עילת מעצר, אם כי ביקש לשחרר מרשו לחלופת מעצר. בא כוח המשיב פירט שהמדובר בבחור צעיר בשנים שאין לחובתו עבר פלילי כלשהו, וביקש לבחון אפשרות שחרורו על ידי תסקיר מבחן, וכן הפנה לפסיקה התומכת בעמדתו.

דיון ומסקנות

כאמור, הצדדים אינם חולקים לעניין קיומן של ראיות לכאורה, כך גם אני סבור ולאחר עיון בראיות בתיק החקירה, כי ישנן ראיות לכאורה מספיקות לצורך ייחוס המעשים למשיב.

כאמור, הנשק נמצא ברכב של חבר המשיב בעוד שהמשיב נמצא עמו, ובהתאם לטענה לאחר שהמשיב עלה עם החבורה לטרמפ. במסגרת הודעת המשיב, הוא הודה כי הוא החזיק בנשק, ואף הודה כי עשה בו שימוש וירה באזור מגורים, אם כי טען כי מצא הנשק בקרבת מקום והתכוון להעביר אותו למשטרה.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בהודאת המשיב בהחזקת הנשק ובירי וכן בהתחשב בכך שהמשיב נתפס מחזיק בנשק ברכב ועל ידו נמצא ממצאים המוכחים לכאורה החזקתו בנשק, אני קובע כי מתקיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיב.

באשר לעילת המסוכנות, אכן קמה עילת מסוכנות סטטוטורית, כקבוע בסעיף 21(א)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה עבירת בטחון כאמור בסעיף 35 (ב) לחוק המעצרים. הלכה היא כי מעורבות בעבירות נשק מעידה היא על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. כך נקבע:

"לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, באה עבירה בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך-כלל יש לראות בעוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (ראו דבריי בבש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל [21]. כן ראו: בש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל [22]; בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל [23]). במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו" (בש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל [24] וכן ראו: בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל [25]; בש"פ 4958/01 אלנבארי נ' מדינת ישראל [26]; בש"פ 4840/03 גאלי נ' מדינת ישראל [27])..." [ראו את בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 577.].

המעשים המתוארים בכתב האישום הינם חמורים ומסוכנים הן בהתחשב בכך שהמשיב החזיק לכאורה נשק וכן בהתחשב בכך שירה באמצעותו באזור מגורים. הסיבה שלמענה הוחזק הנשק אינה ברורה דיה, אם כי להתרשמותי החזקת הנשק נועדה לכל הפחות לשימוש לעת מצוא ובהתחשב בירי באזור מגורים אולי גם להפחדה ובניית מוניטין עברייני. דבר שיש בו להעיד על אופיו של המשיב. מכאן כי גם במקרה הקונקרטי של המשיב עולה מסוכנות, הן מהחזקת הנשק והתוצאות המסוכנות הטמונות בו והן ממחזיק הנשק, אשר גילה נכונות להחזיק בנשק ולירות בו באזור מגורים ללא הסבר וללא סיבה סבירה.

עם זאת, לאחר ששקלתי ובחנתי את נתוני המקרה אני סבור כי גם במקרה מעין זה, אין לשלול על הסף אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתוכל להפחית את הסיכון הלכאורי העולה מהמשיב. זאת בייחוד לנוכח מצוות המחוקק לבחון בכל מקרה אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, ובהתחשב בכך כי בשלב המעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט מפעיל שיקולי ענישה, אלא אך שיקולי מניעה הצופים פני עתיד, ואפשרות הסרת הסיכונים העולים מאדם בהגבלת חירותו בצורה מדודה וביחס סביר לסיכון העולה ממנו [ השוו בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם , 22.3.11), פסקה 6 להחלטה.] וכן במתן הדעת להיעדר הימצאותו של עבר פלילי אצל המשיב וגילו הצעיר.

בשלב זה של ההליך, אני סבור כי לצורך קבלת החלטה מושכלת שתתחשב בכלל הנתונים הנדרשים לעניין, יש צורך בהיעזרות בשירות המבחן לצורך בחינה מעמיקה לדפוסי המשיב, וכן לצורך בחינה לחלופת המעצר המוצעת בעניינו. זאת מהטעם ש "ראוי כי החלטה בדבר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר תתבסס על עמדה מקצועית של שירות המבחן, משום שתסקיר כזה משמש ככלי עזר אפקטיבי מקום בו נדרש בית המשפט לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם ואת האפשרות לאיינה באמצעות חלופה הולמת." [בש"פ 6470/10 ליהם בן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.10). פסקה 7 להחלטת כב' השופט פוגלמן. ראו בנוסף בש"פ 6446/10 מחמד אל גרושי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.9.10).]. אדגיש כי גם בעבירות בנשק יש לעיתים חריגים בהם לא ניתן לשלול על הסף את האפשרות לשחרור בחלופת מעצר שתאיין מסוכנות. [ראו: בש"פ 1084/12 מוחמד בדרה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 9.2.12), השוו: בש"פ 6496/05 כנאען נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2005); בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011); בש"פ 51/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2010)].

בהתחשב בירי שבוצע על ידי המשיב באזור מגורים, והתרשמותי הראשונית כי המשיב הוא אדם בעל דפוסי התנהגות עבריינים, אני מורה כי על חלופת המעצר לכלול לפחות שלושה מפקחים ראויים, ללא עבר פלילי, והיא תלווה בבטוחות כספיות ממשיות בסכומים גבוהים שלא יפחתו מהפקדה של 20,000 ש"ח במזומן וכן ערבויות גבוהות, הן של המשיב והן של המפקחים המוצעים. בית המשפט ישקול עוד, לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן ושמיעת טענות הצדדים, את האפשרות להיעזר בפיקוח אלקטרוני בעניינו של המשיב.

בא כוח המשיב, יפעל בהקדם להעברת חלופת מעצר ראויה לבחינת שירות המבחן. ושירות המבחן יבחן טיבה של חלופה זו.

יובהר ויודגש היטב למשיב, כי בית המשפט טרם גיבש עמדתו הסופית ואין בעצם ההוראה להגיש תסקיר, להצביע על גיבוש עמדה או התחיבות שיפוטית לתוצאה זו או אחרת.